אביגיל בריקוד

http://www.youtube.com/watch?v=h-ZvkUbh4LA

יום השואה 2015

סיפור של גבורה, תושיה והחמצה גדולה. 

"סבא אלי" (משמאל בתמונה ליד אשתי) הוא סבא של גילת אשתי. הנה סיפור הכאב הגדול שליווה אותו כל חייו.

**

אליאש (אלי), הבכור לבית רודזינק היה בן 15 עם פרוץ המלחמה.  

אימו גיטל ואביו משה רודזינק ושני אחיו שאול (בן 13) ויעקב (בן 10) חיו כולם בעיירה הפולנית גולוב על גבול גרמניה. 

**

בראשון בספטמבר 1939, פלשו הגרמנים למערב פולין וכעבור שבועיים, בראש השנה, כבשו את העיירה גולוב. 

כעבור עשרה ימים, ביום הכיפורים הם ציוו על כל הגברים היהודים להתייצב בצהריים בכיכר העיר. אליאש התחנן למשה אביו, "אבא אל תלך, הגרמנים יתנכלו לכם" אך האב מתעקש באומרו: " גם במלחמה הקודמת הגרמנים פלשו, ולקחו אותנו לחפור תפוחי-אדמה בעונה הזו..הם בסדר". 

ואז קורע עצמו האב מבנו אליאש בחדר המדרגות ורץ לעבר המשאית עמוסת האנשים כשהוא צועק "עצרו, קחו גם אותי...".

**

כעבור שבועיים נודע לבני המשפחות כי הגברים נלקחו לנקות אורוות של הצבא הפולני לטובת אחסנת ציוד צבאי ובגמר הניקוי חוסלו כולם ביער הסמוך.

**

אליאש נשאר עתה עם אימו ושני אחיו הקטנים. 

בתחילת נובמבר 1939 יצאה פקודה שעל כל המשפחות שנותרו לעזוב את העיירה תוך 24 שעות. אליאש מארגן עגלה עם שני סוסים ועגלון, מעמיס את אימו ואחיו, מכסה אותם בקש כדי להסתיר אותם וכך הם שועטים לכיוון מזרח. 

הם חוזרים לכיוון הבית הישן שלהם בלוקוב, שם הם מקווים לקבל עזרה מהשכנים הפולנים משכבר הימים. אך אלה מתנכלים להם ומאימים למסור אותם לגרמנים באם לא יסתלקו מייד.

וכך נודדים שלשת הבנים עם האמא לכיוון היער הסמוך שם הם בונים לעצמם "קן". 

**

אליאש הוא היחיד שמדבר היטב פולנית, לו עיניים כחולות, ידיים טובות, בעל תושייה וללא יראה. 

הוא נהיה "אב המשפחה" כשהוא בן 15 בלבד ובמשך חמש השנים הבאות, עד גיל 20 הוא מתחזק את משפחתו כשהוא עובד "כפולני" אצל בעלות משק פולניות בכל עבודות השדה כולל זריעה, קציר, אפייה, תיקון הגג, שאיבת מים  וחוטב עצים להסקה.

**

"הביתה" ליער הוא מביא שאריות מזון ובגדים משומשים כדי לקיים את שני אחיו ואימו. הוא מקפיד לדלג את מקום המגורים ביער כל שבועיים למחפורת חדשה, כי אם הפולנים יגלו אותם, הם ימסרו אותם לגרמנים.

וכך עוברות להן חמש שנים שלמות  עד נובמבר 1944.

**

עד הערב הרע ההוא. 

בחוזרו מהעבודה התעמרו בו נערים פולנים באמרם:.."הרגנו את אחיך ואת אמך". ואמנם, הוא חוזר למאורה ומגלה מחוצה לה את שלש הגופות: אמא, שאול ויעקב נרצחו. על ידי פולנים. 

**

אלי לא יכול היה יותר לעולם לסלוח לעצמו על כי לא הצליח להגן עליהם. הוא הבין כי בפעם הזו הוא "אשם" כי שכח לדלג אותם לאחר שבועיים והנה עברו כמעט שלשה שבועות מההקפצה האחרונה.

**

רק חודש אחד מאוחר יותר, בדצמבר 44 , השטח נכבש ע"י הצבא האדום ששחרר את מזרח פולין מידי הגרמנים.

לו היו מחזיקים בחיים ביער רק עוד חודש אחד, היו שורדים את השואה. 

חודש אחד. 

**

אחרי השואה, אלי פגש נערה ששמה קלרה (סבתא קלרה--מימין בתמונה)  יהודיה שאיבדה את כל משפחתה.

** 

בתי, מיכל קלרה, קרויה על שמה של סבתא. 

בתי אביגיל אלי'ה, קרויה על שם סבא אלי. 

**

עם ישראל חי.

(תודה למשה עינב, אבא של גילת אשתי, בנו של אלי, שהכין לי את סיפור המעשה)